הקדמה מס ערך מוסף - מע"מ

אנו ממליצים לכל הנישומים ללא יוצא מן הכלל להשתמש בשירותים של רואה חשבון מקצועי ומהימן

חייב במס ערך מוסף:
במכירה - החייב במס הוא המוכר .
בשירות - החייב במס הוא נותן השירות .
המס מחושב בשיעור קבוע, ממחיר העסקה.

מועד החיוב במס:
ברוב המקרים, מועד החיוב במס הוא עם מסירת הסחורה או מתן השירות. תוך 14 יום ממועד זה חובה להוציא חשבונית.

הדיווח למע"מ
•    הגשת הדוח התקופתי יבוצע תוך ‎15 יום מתום תקופת הדיווח, גם במקרה שלעסק אין כלל פעילות עסקית עדיין יהיה עליו להגיש את הדו"ח בזמן. במקרה כזה יציין: "אפס" במחזור העסקאות.

•     הסכום לתשלום - ההפרש שנוצר כשמס העסקאות גבוה מסכום מס התשומות
•     סכום להחזר - ההפרש שנוצר כשמס העסקאות נמוך מסכום מס התשומות .

•    איחור בהגשת הדוח יגרור אחריו קנסות, תוספת הצמדה וריבית, ואף הגשת כתב-אישום.

פירוט עבירות מע"מ מהותיות

פירוט העבירות המהותיות
סעיף 117(ב), ברישא נקבעה הכוונה הפלילית אשר באה לידי ביטוי בהגדרת המטרה שאותה מבקש העבריין להשיג בביצוע אחד המעשים האסורים אשר מנויים בסעיף 117(ב) המטרה היא התחמקות או השתמטות מתשלום המס.
1.    מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כוזבת 117(ב)(1)
הכוונה בסעיף היא בדו"ח אשר נערך ונמסר לפי החוק נכלל מידע עובדתי שיקרי, כוזב אשר מי שערך את הדוח יודע שאיננו אמת או שאיננו מאמין כי הוא אמת.
2.    ניהול עסקאות לאחר איסור - סעיף 117 (ב) (2)
הסעיף הנ"ל קובע כעבירה המשך ניהול עסקאות לאחר שנאסר על אדם לעשות כן או לפני שמילא את התנאים להמשך עיסוקו.
3.    הוצאת חשבונית מס או מסמך הנחזה לחשבונית מס  ללא עסקה – סעיף 117(ב) (3)
הסעיף לחוק מעניש את מי שהוציא חשבונית מס או מסמך הנחזה כחשבונית מס בלי שעשהאו התחייב לעשות עסקה שלגביה הוציא את החשבונית או המסמך האמור.
4.    הוצאת תעודת זיכוי או מסמך הנחזה כתעודת זיכוי- בלי להיות רשאי לעשות כן - סעיף 117(ב) (4)
הסעיף הנ"ל מעניש אדם אשר הוציא תעודת זיכוי או מסמך הנחזה כתעודת זיכוי בלי שהיה רשאי לעשות כן. תעודת זיכוי היא אחת הדרכים בחוק לביטול עסקה או להקטנת היקפה הכספי של העסקה. מתי יש בהוצאת תעודת זיכוי עבירה לפי סעיף זה? העסקה כולה או מקצתה לא בוטלה, בחשבונית לא נתגלתה כל טעות שיש צורך לתקנה והסכום שלה לא שונה. בהיעדר אחד מהמצבים הללו- אין מקום להוצאת תעודת זיכוי.
5.    ניכוי מס תשומות שלא על פי מסמך ראוי – סעיף 117(ב) (5)
בסעיף מעניש את מי שניכה מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור לפי סעיף 38 לחוק. סעיף 38 מתנה את הזכות לנכות מס תשומות בכך שיש בידי העוסק המנכה אחד המסמכים הבאים: חשבונית מס שהוצאה לו כדין, רשימון יבוא או מסמך אחר שאישר לעניין זה המנהל.
6.    הכנה וניהול של פנקסי חשבונות כוזבים – סעיף 117(ב) (6)
לפי הסעיף, הכנה או ניהול של פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות וכן מתן רשות לאחר להכין או לנהל כאלה, היא עבירה. פנקסי חשבונות הם מרכיבים של מערכת הנהלת חשבונות וצורתם יכולה להיות ספרים, פנקסים, כרטיסים, פלט מחשב המודפס על ידי מדפסת וגם אמצעי רישום אלקטרוניים אחרי, שבהם מתנהל רישום פעולות עסקיות באופן שיטתי.
7.    עשייה עבריינית אחרת בפנקס או במסמך – סעיף 117 (ב) (7)
הכוונה בסעיף שזיוף, הסתרה, השמדה או שינוי של פנקס או מסמך אחר שאדם נדרש לנהלו או למסרו וכן רשות לאחר לעשות כן – מהווה עבירה.
נוסף גם מרכיב אחר לאותה עבירה והוא לא מרכיב של מעשה אלא של מחדל. כלומר מי שלא מנע מאחר לעשות את כל המעשים האלה – זיוף, הסתרה, השמדה או שינוי בפנקס או מסמך – עובר עבירה ובלבד שהמחדל נעשה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.
8.    שימוש בכל מרמה או תחבולה – סעיף 117(ב) (8)
שימוש בכל מרמה או תחבולה וכן מתן רשות לאחר להשתמש בהם או עשיית מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס הם עבירה לפי הסעיף הנ"ל. גיבוב זה של מעשים פליליים איננו תורם לבהירות הנורמה הפלילית כפי שרצוי שתהיה קיימת בהוראה עונשית. קיימים כאן איסורים משלושה סוגים:
א. איסור להשתמש בכל מרמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס.   
ב. איסור השימוש במרמה או בתחבולה אשר מופר בעשיית כל אחד מהמעשים האסורים בסעיפים הקטנים 1-7 של סעיף 117(ב).
ג. עשיית "מעשה אחר" במטרה להתחמק ממס בסעיף 117 (ב) (8) לחוק.
ביצוע עבירת התחמקות או השתמטות בנסיבות מחמירות – סעיף 117 (ב2)
הסעיף הנ"ל קובע כי אם עבירה בסעיף 117 (ב)  או 117(ב1) – פעולה במטרה להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס - נעברה בנסיבות מחמירות, יהיה דינו של העושה שבע שנות מאסר או קנס פי חמישה מהקנס הקבוע הסעיף 61(א) (4) לחוק העונשין. סעיף 61 (א) (4) קובע כי כאשר עונש המאסר עולה על שלוש שנים, יהיה הקנס בגין העבירה עד 202,000 ₪.
מהן נסיבות מחמירות?
בתי המשפט אשר ביקשו להגדיר את אופיין של הנסיבות המחמירות שהמחוקק נמנע למלהגדירן, קבעו כי נסיבות מחמירות הן הצורה שבה מבוצעת המרמה, השיטה, התכנון, התחכום, ההיקף וגורמים דומים. המחוקק לא קיבל את ההבחנות הנ"ל וצמצם את הנסיבות המחמירות לשלושה סוגים, בעלי מאפיינים של כמות, היקף ואופיו של העבריין. האם ישנה הרשעה קודמת, כמה אישומים היו בעבר נגדו ומהו היקף ההתחמקות או ההשתמטות.
עבירה של חבר בני אדם – סעיף 119
מרביתה של הפעילות הכלכלית מבוצעת היום בעסקים המאורגנים כתאגידים ואלה לא יכולים לפעול אלא באמצעות נושאי המשרה לעבירות משרה בהם. משום כך, החלק העונשי בכל חוקי מס כולל הוראות בדבר אחריות שילוחית של נושאי המשרה לעבירות של תאגיד.
הסדר האחריות הפלילית של תאגיד בחוק קבוע בסעיף הנ"ל. עפ"י הוראתו, אם נעברה עבירה לפי החוק או התקנות בידי חבר בני אדם מאוגד או לא מאוגד, יהי אשם גם כל מי שבעת ביצוע העבירה היה בתאגיד העבריין נושא משרה מבין הבאות:  מנהל פעיל, נאמן, מזכיר, בא כוח, שותף פעיל, חשב, מנהל חשבונות או כל פקיד אחראי אחר.
אחריותם של נושאי משרה בשל עבירה של תאגיד-  האם ניתן לייחס עבירה של תאגיד לכל נושא משרה או שיש לפרש ביטוי זה ואת הדיבור" כל פקיד אחר" כמתייחס לאחריות לאותו תחום של פעילות או ניהול שבו נעברה העבירה? לפי פרשנותו של פרופסור פלר (יסודות בדיני עונשין חלק א, 117)כותב, בהתייחסו לסעיף 119 כי כל אחד מהעובדים יהיה חשוף לענישה רק כאשר מתקיימת זיקה בין העבירה שנעברה לתחום פעילות הספציפית בארגון.

פירוט עבירות מע"מ

פירוט העבירות
ס' 117(א)(6) "לא הגיש במועד דו"ח שיש להגישו לפי חוק זה או תקנות לפיו, לרבות דו"ח שהוא חייב להגישו על-פי דרישת המנהל".
הרעיון מאחורי סעיף זה (מאמר מאת אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)) :
החוק קובע כי על העוסק לשלם את המס המתחייב מהדו"ח התקופתי האמור מיד ובמעמד הגשתו . השילוב המובנה בחוק בין הגשת הדו"ח, מחד וביצוע התשלום במעמד הגשתו, מאידך - מושתת על הנחת יסוד לפיה עוסקים פועלים במידה רבה כ"נאמנים" של המדינה, במובן זה שמרכיב המע"מ בגין הכספים המשולמים לו, מועבר לעוסק בנאמנות וזה, לאחר קיזוז מס התשומות בגין החשבוניות שנמסרו לו, חייב להעבירו לקופת המדינה.
גישת המחוקק הינה מחמירה – ה"עוסק", בכל מקרה ולמרות הקשיים בפער התזרימי בין המע"מ שנתקבל לבין המע"מ שיש להעביר למדינה, הנובעים מחובות אבודים או המחאות דחויות, חייב בכל מקרה להעביר את התשלומים לקופת המדינה וכי בנסיבות בהן הוא לא עושה כן, אין אלא להענישו בחומרה.
חוק מע"מ קובע כי את התשלום מחויב העוסק לשלם עם הגשת הדוח החודשי  ובפועל, בנסיבות בהן הוא לא מסוגל לגייס את הכספים המתחייבים נחשף הוא לאפשרות שיועמד לדין על ביצועה של עבירה פלילית כפולה - הן עבירה של אי הגשת דוח והן עבירה של אי תשלום המע"מ.
על העוסק להימנע מהמצאת דוחות מע"מ (דיווח אפס) וזאת אף אם יש בנמצא קושי תזרימי. נכון יהיה לפנות למחלקת הגביה במשרדי מע"מ בבקשה לפרוס את החוב המתבקש מאותו דוח, במעמד הגשתו. היה והמצב התזרימי חמור באופן בו אין בנמצא נכונות מצד הנהלת מע"מ לפרוס את החוב ו/או באופן בו אין באפשרות העוסק להגיע לכדי הסדר, אזי נכון יהיה, למרות הקושי הגלום בכך ולמרות שאין בכך כדי לנטרל סכנה מפני אשם פלילי, לגרום להגשתו הפיזית של הדוח המלא והמדויק למשרדי המונה האזורי, אליו יצורף מכתב המפרט את הטעמים הכלכליים ו/או האחרים בגינם לא ניתן היה לשלמו.
חוק העונשין: חובת הדיווח התקופתי כלולה בהוראותיו של ס' 67 לחוק מע"מ ובתקנות 20 ו – 23 מצוינת הדרך שבהם יש להגיש דו"ח תקופתי. ס' 94 לחוק מע"מ מטיל קנס פיגורים על איחור בהגשת דו"ח תקופתי. העבירה על הוראותיו של ס' 117(א)(6) היא הנפוצה ביותר בין העבירות המס. הסיבות למקור העבירה: 1. מצוקתו של עוסק שנקלע לקשיים כלכליים ועל מנת להמשיך קיום העסק הוא מוצא פתרון זמני ע"י אי-הגשת דו"חות תקופתיים שמשמעותו שמירת הכספים המגיעים למע"מ בידו ושימוש בהם. 2. עוסקים הפותחים לעצמם "קו אשראי" ע"י אי-דיווח ושימוש בכספים המגיעים למע"מ, קו שלדעתם עדיף על מימון בנקאי, המצריך ערבויות. בתי המשפט מסרבים בדר"כ להבחין בין 2 הסוגים.  העבירה מתבטאת ע"י פגיעה ביחסי הנאמנות בין העוסק לבין המדינה.
פס"ד משה אשר נ' מ"י. ע"פ 519/89 - המדובר הוא בשורה של עבירות של אי הגשת דוחות במועד לפי סעיף 117(א) (6) לחוק ובעבירות לפי סעיף 117(א)(3) + 117(ב) לחוק, דהיינו מסירת ידיעות בלתי נכונות בדו"ח ללא הסבר סביר ובכוונה להתחמק מתשלום מס. לאחר שהמערער והחברות הורשעו בדין הוטל על כל אחת מהחברות עונש קנס בסך 10,000 ש"ח ועל המערער הוטלו קנס בסך 5,000 ש"ח, וכן 18 חדשי מאסר מהם שמונה חדשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי לתקופה של שלוש שנים.                             
החוק האזרחי: ס' 67 לחוק הקובע את חובת הגשתו של הדו"ח התקופתי, אינו מזכיר את חובת התשלום, אולם קובע כי הדו"ח יוגש "בדרך שקבע שר האוצר". הדרך (ס' 23(ב)) לתקנות מע"מ: "הדו"ח התקופתי יוגש, בצירוף התשלום הנובע ממנו, אם נובע כך, לאחד מסניפי הבנקים" באמצעות הנישום או באמצעות רואה חשבון.  מכאן כי המאמץ להימלט מענישה על אי ציות לחובת הדיווח כאשר בידי העוסק אין היכולת לצרף את התשלום, ע"י שיגור הדו"ח למשרד מע"מ, איננו בחזקת דיווח בדרך שקבע שר האוצר ומהווה אי-ציות לחובה להגיש דו"ח "שיש להגישו לפי חוק זה או התקנות לפיו" ועל כן הוא מהווה עבירה על סעיף 117(א)(6) לחוק.
פס"ד גולדשטיין נ' מ"י, ע"פ 1093/95 – הורשע הנאשם, בעבירות לפי סעיפים 88, ו-118, ולא בעבירות לפי סעיף 117(א)(6), לחוק המע"מ. עם זאת, הגישה הרווחת בפסיקה עקבית של בתי המשפט המחוזיים, ואף בספרות המשפטית היא כי הדיווח והתשלום משולבים זה עם זה ואין להפריד ביניהם, וזאת מכח הוראות סעיף 88(א) של החוק, ותקנה 23(ב) לתקנות מע"מ. ביהמ"ש קבע כי הגשת דו"ח במועד, בלא צירוף התשלום הנובע ממנו – כפי שעשו הנאשמים בדו"חות המתייחסים לחודשים אוגוסט 2004, ונובמבר 2003 – מהווה עבירה לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק המע"מ. כל היסודות הדרושים לקבוע כי אי תירוץ תשלום לדו"ח תקופתי הינו עבירה, מצויים בחוק. דיווח ללא תשלום אינו סיבה מקלה; שימוש בכספי המדינה למטרות פרטיות מהווה שליחת יד לכיס הציבור.
שמירת אחריות פלילית והיחס בין ענישה אזרחית לפלילית: לכל מחדל יש שני פנים: אזרחי ופלילי. ס' 104 – הטלת אחד הקנסות במסגרת הענישה האזרחית בפרק י"ד (סילוקו של מחדל =סיפוק הדרישה האזרחית) אינה גורעת מאחריותו הפלילית של הנקנס ואינה מונעת העמדתו לדין על עבירה שבמעשהו או במחדלו, אם כי יש בו כדי להשפיע על שיקולי התביעה בהגשת כתב אישום, ומשהוגש, על שיקולי ביהמ"ש בגזירת העונש. סילוק המחדל מצד החייב לפני שנפתחה חקירה מצד הרשות (=גילוי מרצון) – מבטיחה כי לא יינקטו הליכים פליליים והרשות תסתפק במיצוי ההליכים האזרחיים.
פס"ד המגדר בע"מ נ' רפאלי, בג"צ 361/76 – אין כל איסור על שימוש מקביל בסנקציה אזרחית ובענישה פלילית לפי הוראות העונשין. ברור שההוראה שבס' 2 לחוק סדר הדין הפלילי אשר מונעת דיון פלילי פעמיים בשל אותו מעשה, אינה חלה על מקרה כזה.
אי הגשת דו"ח על ידי הנישום או רואה החשבון שלו– עבירה נמשכת: ע"פ ההלכה הקיימת, אי-הגשתו של דו"ח מהווה עבירה נמשכת, שרירה וקיימת כל עוד הדו"ח לא הוגש. לאופייה זה של העבירה משמעות רבה לגבי הטלתו של עונש המאסר על תנאי והפעלתו בשעה שאדם עומד לדין פעם שנייה בשל אי-הגשתו במועד של אותו דו"ח תקופתי עצמו, אשר בגין אי-הגשתו הוטל עליו בעבר העונש של מאסר על תנאי.
תכיפותם של הדו"חות – משמעות משפטית: אי-הגשתו של כל דו"ח מע"מ מהווה עבירה נפרדת. "עבירת שרשרת" – אינו מבטא "עבירה" לצורכי אישום והרשעה אלא – "אשכול של עבירות" המקובצות ל"עבירה" אחת, לצורכי קביעת סמכותו של ביהמ"ש לדון בעבירות המרכיבות את ה"אשכול", גם אם אלו נעברו בחו"ל. עבירת שרשרת, הגם שמורכבת היא מעבירות הקיימות כל אחת בהן לעצמה, רואים אותה כעבירה אחת. אם ניתן לראות אי-הגשתם במועד של כמה דו"חות תקופתיים סמוכים כ"אשכול של עבירות" וכעבירה אחת, יש לגישה זו משמעות בשניים: אם זו ההזדמנות הראשונה שעוסק עומד לדין בשל עבירה זו, יש לראותה כראויה לקנס מינהלי למרות ריבוי הדו"חות שלא הוגשו; ואם עמד לדין בעבר וביהמ"ש הסתפק בהטלת מאסר על תנאי, אפשר להאריך את תקופת התנאי בעונש המאסר על תנאי שהוטל בעבר כי ה"אשכול" מהווה עבירה אחת נוספת לעניין סעיף 56 לחוק העונשין. לכן אנו ממליצים לכם השתמשו בבעלי מקצוע ועדיף רואה חשבון שקרוב למקום מגוריכם לדוגמא אם אתם גרים ברמת גן, קחו רואה חשבון ברמת גן וכך הלאה, לא לזלזל ושיהיה בהצלחה

אי ניהול חשבונות וניהולם הלקוי על ידי הנישום או רואה חשבון

אי ניהול חשבונות וניהולם הלקוי
אי ניהול פנקסי חשבונות (גם על ידי הנישום וגם על ידי רואה חשבון )
ניהול פנקסי חשבונות הינו נושא רחב ומכיל בתוכו מגוון רחב של נושאים. להלן דוגמאות:
•    סוגי ספרים שיש לנהל: ספר לקוחות, קבלות, הזמנות, חשבוניות.
•    שיטות ניהול פנקסי חשבונות שיש לנהל : שיטה חד צידית או שיטה כפולה.
•    עיתוי רישום בספרים: בספרים כמו קבלות, חשבוניות, הזמנות.
•    החזקת ספרי הפדיון של העסק – בנק, קופה.
•    רשימות מלאי לסוף שנה.
תכלית ניהול ספרים תקין היא לאפשר הערכה נכונה של הפעילות העסקית של העוסק.מטרתן של הוראות ניהול פנקסים הינן, בין היתר, לקבוע כללים אחידים לשיטת ניהול מערכת חשבונות מקיפה שתחייב את כל העוסקים, להגדיר מונחי יסוד הקשורים לשיטת ניהול מערכת החשבונות, לקבוע דרישות אחידות ומפורשות לצורתם ולתוכנם של התיעוד והספרים אשר מרכיבים את מערכת החשבונות ולהתאים במידת האפשר את חובת ניהול מערכת החשבונות לאופי העסק וגודלו.
הוראות ניהול פנקסי החשבונות הן משותפות למס הכנסה ולמס ערך מוסף ,הוראות בדבר ניהול ספרים הותקנו למטרות ביקורת של שלטונות המס על העוסקים וכאחד האמצעים היעילים יותר לבחינת מחזור עסקיהם לצורך תשלום מס. העדר ניהול ספרים כחוק, מאפשר לעוסק להעלים פרטים חיוניים מעיני שלטונות המס,ומאפשרים לו להתחמק מתשלום מס כמתחייב על פי החוק.בזכות הוראות אלו יודע כל בעל עסק איזו מערכת ואילו פריטים שבה חובה עליו לנהל, ומה משמעותו של סיווג חשבונותיו כ"בלתי קבילים".
מהות הוראות ניהול הפנקסים (ס 3 בתוספת ה' להוראות מס הכנסה).
הוראות ניהול פנקסי חשבונות מפורטות בתקנות מס הכנסה ומחולקות, באופן כללי, לשני חלקים. החלק הראשון עוסק בהגדרת המושגים הקשורים לחובת ניהול הספרים ולצורת ניהולם, כולל מועדי רישום התיעוד החשבונאי ושמירתו, ניהול סרט קופה רושמת, מספור עוקב של חשבוניות וכיוצ"ב.
בחלק השני מפורטות הוראות ניהול הפנקסים המיוחדות לכל ענף וענף כלכלי (הוראות ייחודיות אלה קרויות בלשון החוק "תוספות" לניהול ספרים) והן מונות 15 ענפים כלכליים בתחומי המסחר הקמעונאי, המסחר הסיטונאי , יצרנים, מקצועות חופשיים (המהווים רשימה "סגורה"), רופאים, קבלנים, בתי ספר לנהיגה, בתי ספר, סוחרי מקרקעין, מתווכי רכב, סוכני ביטוח, תחנות דלק, חקלאים, יהלומנים, נותני שירותים ואחרים.
במישור האזרחי שלושה סעיפים בחוק מע"מ מתייחסים לחייב במס שאינו מנהל ספרים או מנהלם בסטייה מהותית:
סעיף 74 סירוב לקבל דו"ח
סעיף 74 לחוק מע"מ הקובע כי אם לא ניהל חייב במס בתקופה מסוימת, פנקסי חשבונות או ניהל אותם בסטייה מהוראות החוק או התקנות לפיו , שהייתה מהותית לעניין קביעת מחזור העסקאות או המס, או שהמסמך שעליהם מבוססים הפנקסים לא נשמרו בהתאם להוראות , רשאי המנהל לסרב לקבל כל דו"ח , המתייחס לשנת המס שבה כלולה אותה תקופת הדיווח שלגביה נתגלו הליקויים.
החייב במס יכול לערער בבית המשפט המחוזי או בפני ועדה לקבילות פנקסים תוך חמישה עשר ימים מקבלת הודעה ממנהל המע"מ על סירוב קבלת בדו"ח. רצוי להעזר בבעלי מקצוע כגון רואה חשבון.

סעיף 95 קנס על אי ניהול ספרים.
 סעיף 95 לחוק מאפשר הטלת קנס אזרחי , בשיעור מרבי של 1% מסך כל מחזור עסקאותיו של עוסק או מסך כל השכר של המלכ"ר או מסך כל השכר ורווח של מוסד כספי בשל אי ניהול חשבונות או ניהולם בסטייה מהותית מן ההוראות.
החייב במס יכול לערער בבית המשפט המחוזי או בפני ועדה לקבילות פנקסים ,תוך שלושים יום מיום שנודע לו על ההחלטה.
פס"ד 1635/97 בפ"ד נקבע כי אישור על משלוח על החלטה לפי סעיף 95 ( קנס על אי ניהול ספרים) הוא הוכחה כי הודעה כזו נשלחה וכי קיימת "קביעה סופית".
סעיף 113 איסור הוצאת חשבונית מס.
סעיף  113 לחוק המסמיך את המנהל , כאשר נתגלה כי עוסק אינו מנהל פנקסי חשבונות או מנהלם בסטייה מהותית מן ההוראות , להתרות בעוסק על המחדל תוך פירוט הפגם שנמצא. אם לא תוקן הפגם תוך חודש ימים , רשאי המנהל לאסור על עוסק להוציא חשבונית מס.
החייב במס יכול לערער בבית המשפט המחוזי או בפני ועדה לקבילות פנקסים ,תוך שלושים ימים מיום ההתראה או ההודעה על האיסור.
מתי פסילת ספרים מוצדקת?
פסילת ספרים היא מוצדקת כאשר קיימת סטייה מהותית מאופן ניהול ספרים,ומהות הסטייה קיימת כאשר יש בסטיות אלה כדי לפגוע ביכולת לקבוע את מחזור העסקאות או את המס המתחייב. מכאן, שסטיות שוליות גן אם יש בהן כדי להקשות במידה מסוימת על המשיב בעבודתו, אין בהן כדי להצדיק פסילת ספרים. ואולם , בנושא זה יש להדגיש , כי סטיות היכולות כל אחת בפני עצמה להיחשב כ"סטייה שולית", יכול שיהיו יחד במצטבר לסטייה מהותית. (פ"ד 576/923 מנהל מע"מ נ´ חברת מפגש האון בע"מ).
יובהר כי אישור פסילת הספרים, מסמיך את המשיב להפעיל את סמכותו להוציא שומה לפי מיטב השפיטה. במידה והספרים אכן יפסלו, לא ניתן לדרוש מהמנהל מע"מ להוציא שומה מבוססת ומדויקת לכל דבר ועניין ולהצדיק את שומתו לכל פרטיה. שכן, מנהל המע"מ רשאי לקבוע את השומה לא רק על פי עובדות מוכחות ונתונים בדוקים, אלא גם על פי הערכות, אומדנים, וניסיון אישי (פ"ד 5709/95 בן שלמה נ' מנהל מס ערך מוסף ירושלים).
אנו ממליצים לכם בכל מקרה להעזר ברואה חשבון קרוב למקום מגוריכם אם אתם גרים ברמת גן קחו רואה חשבון ברמת גן

מסלולים לערעור

מסלולים לערעור-
כפי שנאמר, בפני החייב במס קיימים לבחירתו שני מסלולים לערעור. המסלול הראשון ערעור בפני בית משפט והמסלול השני ערעור בפני ועדות ערר מיוחדות לניהול פנקסים. ועדות ערר לקבילות פנקסים מורכבות מאנשי ציבור ובתוכם רואי חשבון, הן רשאיות לקבל או לבטל את פסילת ספרי חשבונות העסק. החלטתה של הועדה היא סופית ולכן עסק שבוחר במסלול ערעור זה מוותר למעשה על זכות ערעור בפני בית המשפט העליון ,כפי שיכול היה לקבל במידה והיה בוחר לערער בפני בית משפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי או ועדה לקבילות פנקסים תתרכז בעניין אי ניהול פנקסי חשבונות או בקיומה ואיכותה של הסטייה מן ההוראות. השאלה הנשאלת היא , האם כל סטייה בניהול הספרים מהווה עבירה פלילית או , שמא רק אי ציות ברמה של סטייה מהותית, היא עבירה פלילית?
מדיניות הנקוטה כיום במינהל מע"מ היא , שאי ניהול ספרים מוחלט וכן סטייה מהותית בניהול ספרים מוחלט מהווים עבירה, מכוח ההוראה בסעיף 117 (א) (7) לחוק מע"מ . זאת בתנאי שהקביעה היא סופית- דהינו כי נעשתה לפי אחד משלושת הסעיפים האמורים ולא הוגש עליה ערעור או שערעור נדחה.
סעיף 117 (א) (7) לחוק מע"מ מעניש על אי ניהול פנקסי חשבונות ורשומות אחרות שהיה על החייב במס לנהל וכן על ניהולם בסטייה מהותית מן ההוראות שהותקנו לעניין זה ומתייחס לאי ניהול הפנקסים ולניהולם בסטייה מהותית  מן ההוראות.בשונה ממס הכנסה השימוש בסעיף זה רב. במערכת מס הכנסה נדירים ביותר אישומים בעבירה על סעיף 216 (5) לפקודה.סעיף 216 (5) לפקודה מעניש על אי ניהול פנקסי חשבונות בהתאם להוראת הנציב שניתנו על פי סעיף 130 (א) לפקודה.
פס"ד אילן יגדל
1.    הנאשם היה בעליה של רשת חנויות לממכר אביזרי מין וקלטות וידיאו. הוא הועמד לדין בעקבות חקירה שהעלתה כי משך כשלוש שנים הוא לא ניהל בעסק פנקסי חשבונות כמתחייב בחוק.
2.    בין המאשימה לנאשם מחלוקת עמוקה באשר לעונש שראוי להטיל על הנאשם; מחלוקת זו ניזונה מתפיסתם השונה את מכלול המעשים והמניע להם, ומגישתם השונה לגבי התנהלותו של הנאשם מול רשויות המס.
3.    הנאשם מבקש להשית עליו עונש מתון. טיעוניו מושתתים על ארבעה יסודות עיקריים, בהם, הודיה וחרטה שהביע הנאשם, הסרת המחדלים והנסיבות האישיות יוצאות הדופן, ולא פחות מאלה - התנהלותה המקוממת של הרשות מול הנאשם.
4.    המאשימה מבקשת, לעומת זאת, להחמיר עם הנאשם בכל חומר הדין, וטעמיה נעוצים בחומרת המחדלים ובהימשכותם לאורך תקופה; במשמעות החריפה של ארבעת הדיווחים הכוזבים; ובעיקר - בשימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס.

החלטה
1.    בתי המשפט קבעו מדיניות ענישה מחמירה בעבירות כלכליות ובכללן בעבירות מס אשר כרוכות בגריעת כספים מכוונת מקופת הציבור, כשהמשקל המכריע הוא לשיקולי ההרתעה, התגמול וההוקעה. עבירות אלה גוררות תוצאות הרסניות למשק ולכלכלה ולמרקם החברתי, ופוגעות בערך השוויון בנשיאת נטל החבות במס, הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילות הרשויות הציבוריות.
2.    לזכות הנאשם יש לומר, כי חקירת רשויות המס שנפתחה בראשית שנת 2004 המריצה אותו להסתייע בשירותיו של איש מקצוע, רואה חשבון, אשר נחלץ לשחזר את פנקסי החשבונות, וסייע בדיווחים התקופתיים, בעקבותיהם גם שילם הנאשם את המס שהוא חב בו לטעמו.
3.    העונש הראוי במקרה זה, להשגת מטרות הענישה, תוך שקלול של כל ההיבטים הרלוונטיים, בכללם - הנסיבות האישיות של הנאשם, ושאיפתו של הנאשם להסיר את המחדלים מטה את ביהמ"ש לרף ענישה מתון יחסית.
4. אילולא הנסיבות, ופעולתו להסרת המחדלים, היה גוזר עליו ביהמ"ש עונש חמור בהרבה.
5. ביהמ"ש גוזר על הנאשם 12 חודשי מאסר בפועל ו 12 חודשים על תנאי.

עבירות בכוונה להתחמק

עבירות בכוונה להתחמק או להשתמט מתשלום
בסעיף 117(ב) לחוק מע"מ מרוכזות העבירות שנעברו מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס.
הכוונה הפלילית היא הרצון להשיג תוצאה מסוימת האסורה על פי החוק והעושה יודע כי התוצאה, שלמען השגתה הוא עושה את המעשה, היא בלתי חוקית.
הנטל להוכיח את קיומה של הכוונה מוטל על התביעה, ובדומה לכוונה פלילית בדרך כלל , רק לעיתים נדירות תימצא ראיה ישירה לקיומה של הכוונה.היסוד הנפשי בעבירה לפי סעיף 117 (ב) הננו מודעות למעשה ולקיום הנסיבות הגורמות להשתמטות ממס, בין אם על ידי מתן אפשרות למקבל החשבונית לקזז תשומות ובין על ידי הגדלת הוצאותיו ובין על ידי השגת כל מטרה אחרת על ידי תחבולה. אין צורך בכוונה מיוחדת. המטרה היא התחמקות או השתמטות מתשלום המס.
העבירה: מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דו"ח הכוללים ידיעה כוזבת: כזב הינו שקר, לא אמת , תרמית או מרמה והוא מתבטא – כהגדרת "מרמה" לחוק העונשין- בטענת עובדה שהטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת.
לפי ההוראה שבסעיף 117 (ב)(1) לחוק הכוונה היא כי בדוח אשר נערך ונמסר לפי החוק נכלל מידע עובדתי שקרי ,כוזב, אשר מי שערך את הדו"ח יודע שאיננו אמת או שאיננו מאמין כי הוא אמת. מסירתו של דוח או מסמך אחר ביודעין כי אלה כוללים ידיעה כוזבת, היא תמיד עניין של כוונה לרמות.כאשר ידיעה כוזבת כלולה בדו"ח הנמסר למע"מ או במסמך אחר – מטרתם היא לרמות את רשות מע"מ בעניין שהוא מהותי לעניין המס, כלומר היקפן המלא והנכון של העסקאות או היקפן הנכון של התשומות.מסירת ידיעה כוזבת אינה חייבת להיות בדוח או במסמך אחר היא עלולה להימסר בעת דיון עם עובד רשות המס והיא עלולה להימסר על ידי העוסק למי שעורך את הדוח שלו לרשות ואם מטרתה התחמקות או השתמטות ממס , הרי היא נתפסת בהוראה העונשית של סעיף 117(ב)(1) לחוק.
ת.פ. 268/91:
הנאשמים- הנאשמת הראשונה הינה חברה פרטית המוגבלת במניות שנתאגדה עפ"י פקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג - 1983 ורשומה כעוסק מורשה לפי חוק מע"מ התשל"ו – 1975. הנאשם השני הינו בעליה של הנאשמת הראשונה.
בכתב האישום נטען כי הנאשמים פעלו במרמה, תוך שימוש באנשי קש ובחברות שהוקמו ע"י הנאשם השני , על מנת להתחמק מתשלום מע"מ ולקבל במרמה כספים לשימושם הפרטי. לשם כך רשם הנאשם השני את החברה במשרד רשם החברות וכעוסק מורשה במע"מ, פתח חשבון בנק נפרד בסניף בו ניהל את ענייני הנאשמת הראשונה והוציא בשם החברה ובשם ספקים שונים אחרים מסמכים הנחזים להיות חשבוניות, כל זאת עשה באמצעות איש קש.
סך החשבוניות הפיקטיביות שהוצאו ע"י הנאשם השני 48,261,081 ₪. באמצעות רישום החשבוניות בספרי החשבונות, תבעו הנאשמים את התשומות הגלומות בדיווחים התקופתיים למנהל מע"מ ובכך הקטינו את סכומי המס שהתחייבו בהם, בסך כולל של 7,046,569 ₪. עבור תשלום בגין חשבוניות אלה משכו הנאשמים מספר לא ידוע של שיקים, כשמקור הכסף בחשבון בנק שפתח הנאשם השני על שם איש קש נוסף ובהסכם ייפוי כח, היה הנאשם השני בעל שליטה בלעדי בחשבון זה.
העבירות המיוחסות לנאשמים בגין שלושת האישומים:
1.    ניכוי מס תשומות ללא מסמך לגביו כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להשתמט מתשלום מע"מ בנסיבות מחמירות לפי סעיף 117(ב)(4) + 117(ב2)(3) לחוק מע"מ, התשל"ו – 1975.
2.    ניהול פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות לפי סעיף 117(ב)(6) + 117(ב2)(3) לחוק מע"מ.
3.    הגשת דו"ח הכולל ידיעה כוזבת לפי סעיף 117(ב)(1) + 117(ב2)(3) לחוק מע"מ.

הכספים שנתפשו בחשבון הבנק הם כספים שהושגו במרמה וזאת ע"י הצגת חשבוניות פיקטיביות רבות והתחמקות מתשלום מס כחוק. הנאשמים לא היו רשאים להוציא את החשבוניות או לנכות את המס הגלום בהן וזאת מאחר ולא נתקיים היסוד של קיום עסקה ביו מוציא החשבונית לבין מקבלה ומכאן, שמדובר במסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס. עפ"י ת.פ. 268/91 ות.פ. 7949/92, תנאי להוצאת חשבונית מס שתוצא לגבי עסקה חייבת במס.
באם לא נתמלא התנאי הרי שאין לפנינו חשבונית מס.
בה"מ הרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו.
חוק זה מכוון בין היתר למניעת מניפולציות בחשבוניות (ניפוחן, פיברוקן). אחת הדרישות הבסיסיות להשגת מטרה זו היא כמובן הדרישה שלא תוצא חשבונית שמלכתחילה מתארת עסקה פיקטיבית. החוק מבקש להבטיח "טוהר חשבוניות".

העונשים בגין עבירות על סעיף 117(ב) עבירות של התחמקות או השתמטות מתשלום המס:
שתי תקופות מרביות של מאסר קבועות בסעיף 117 (ב) : האחת- מאסר של 5 שנים בגין ביצוע אחת העבירות . השנייה- מאסר של 7 שנים אם אחת העבירות נעברה בנסיבות מחמירות. לעבירה שתקופת המאסר המרבית עליה היא למעלה משלוש שנים צמוד קנס של עד 202,000 ₪.

לסיכום עבירות מע"מ

לסיכום עבירות מע"מ
סעיף 117(א) לחוק מע"מ עוסק בעבירות טכניות בעיקרן, ואילו סעיף 117(ב) לחוק מע"מ עוסק בעבירות המהותיות, אשר עניינן התחמקות והשתמטות מתשלום מס. בין היתר, קובע סעיף 117(א) לחוק מע"מ מאסר בן שנה על סירוב או הימנעות מלמסור ידיעה או מסמך, אשר היה חייב למסרם, לאחר שנדרש לעשות כן. סירוב או הימנעות מלהתייצב לחקירה לאחר שנדרש לעשות כן.מסירת ידיעה לא נכונה או לא מדויקת בלא הסבר סביר או מסירת דו"ח או מסמך אחר הכוללים ידיעה כאמור. אי הגשה במועד של דו"ח שיש להגישו לפי החוק, הוצאת חשבונית מס מבלי לשלם במועד את המס הכלול בה.
דרכי הענישה המקובלות בחוקי המס הינם מאסר בפועל, בין ישיבה מאחורי סורג ובריח ובין בריצוי בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ותשלום קנסות כספיים.

•    מאסר בפועל- עונש המאסר הוא אחד מצורות העונש הנגזרות בד"כ על עבירות מס מהותיות. אפשר לומר כי עונש המאסר הוא מרכיב קבוע של ענישה על עבירות מס מהותיות, דהיינו, עבירות מס שנעברו בזדון ומתוך כוונה להשתמט ממס או תשלומו.
•    עבודות שירות- בית המשפט, אשר דן את הנאשם לריצוי עונש מאסר לתקופה שאינה עולה על 6 חודשים, רשאי להחליט, בהסכמת הנידון, כי זה יישא את עונשו, כולו או מקצתו, בעבודת משק או עבודה ציבורית- עבודות שירות לציבור. עבודות אלה מתבצעות מחוץ לכותלי בית הסוהר, במוסדות ממוסדות המדינה או של גוף ציבורי אחר, והן מתבצעות תחת פיקוחו של הממונה על עבודות שירות.
•    מאסר על תנאי- כאשר בית המשפט גוזר עונש מאסר על נאשם, רשאי הוא להורות כי התקופה או חלק הימנה יהיו על תנאי. התנאי הוא כי הנידון לא יישא בחלק זה של המאסר אלא אם כן תוך התקופה שקבע בית המשפט, עבר הוא את אחת העבירות שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה זו. עונש זה הוא עונש מרתיע, ובעבירות מס, כמעט על דרך השגרה, מוטל הוא לתקופה המירבית של 3 שנים.
•    קנס כספי- בהיות עבירות המס עבירות כלכליות במהותן, הרי שגם הסנקציה הכלכלית מהווה מרכיב נוסף בעונשו של הנישום. הקנסות הכספיים המוטלים בגין עבירות מס הינם מן הקנסות הכבדים ביותר המוכרים בדרכי הענישה בישראל. נוסף על כך, לעיתים משמש הקנס אמצעי איזון העומד בפני בית המשפט, כאשר לא הוטל על הנידון עונש מאסר או כאשר הוטל עליו עונש מאסר קל יחסית.