פירוט העבירות
ס' 117(א)(6) "לא הגיש במועד דו"ח שיש להגישו לפי חוק זה או תקנות לפיו, לרבות דו"ח שהוא חייב להגישו על-פי דרישת המנהל".
הרעיון מאחורי סעיף זה (מאמר מאת אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)) :
החוק קובע כי על העוסק לשלם את המס המתחייב מהדו"ח התקופתי האמור מיד ובמעמד הגשתו . השילוב המובנה בחוק בין הגשת הדו"ח, מחד וביצוע התשלום במעמד הגשתו, מאידך - מושתת על הנחת יסוד לפיה עוסקים פועלים במידה רבה כ"נאמנים" של המדינה, במובן זה שמרכיב המע"מ בגין הכספים המשולמים לו, מועבר לעוסק בנאמנות וזה, לאחר קיזוז מס התשומות בגין החשבוניות שנמסרו לו, חייב להעבירו לקופת המדינה.
גישת המחוקק הינה מחמירה – ה"עוסק", בכל מקרה ולמרות הקשיים בפער התזרימי בין המע"מ שנתקבל לבין המע"מ שיש להעביר למדינה, הנובעים מחובות אבודים או המחאות דחויות, חייב בכל מקרה להעביר את התשלומים לקופת המדינה וכי בנסיבות בהן הוא לא עושה כן, אין אלא להענישו בחומרה.
חוק מע"מ קובע כי את התשלום מחויב העוסק לשלם עם הגשת הדוח החודשי ובפועל, בנסיבות בהן הוא לא מסוגל לגייס את הכספים המתחייבים נחשף הוא לאפשרות שיועמד לדין על ביצועה של עבירה פלילית כפולה - הן עבירה של אי הגשת דוח והן עבירה של אי תשלום המע"מ.
על העוסק להימנע מהמצאת דוחות מע"מ (דיווח אפס) וזאת אף אם יש בנמצא קושי תזרימי. נכון יהיה לפנות למחלקת הגביה במשרדי מע"מ בבקשה לפרוס את החוב המתבקש מאותו דוח, במעמד הגשתו. היה והמצב התזרימי חמור באופן בו אין בנמצא נכונות מצד הנהלת מע"מ לפרוס את החוב ו/או באופן בו אין באפשרות העוסק להגיע לכדי הסדר, אזי נכון יהיה, למרות הקושי הגלום בכך ולמרות שאין בכך כדי לנטרל סכנה מפני אשם פלילי, לגרום להגשתו הפיזית של הדוח המלא והמדויק למשרדי המונה האזורי, אליו יצורף מכתב המפרט את הטעמים הכלכליים ו/או האחרים בגינם לא ניתן היה לשלמו.
חוק העונשין: חובת הדיווח התקופתי כלולה בהוראותיו של ס' 67 לחוק מע"מ ובתקנות 20 ו – 23 מצוינת הדרך שבהם יש להגיש דו"ח תקופתי. ס' 94 לחוק מע"מ מטיל קנס פיגורים על איחור בהגשת דו"ח תקופתי. העבירה על הוראותיו של ס' 117(א)(6) היא הנפוצה ביותר בין העבירות המס. הסיבות למקור העבירה: 1. מצוקתו של עוסק שנקלע לקשיים כלכליים ועל מנת להמשיך קיום העסק הוא מוצא פתרון זמני ע"י אי-הגשת דו"חות תקופתיים שמשמעותו שמירת הכספים המגיעים למע"מ בידו ושימוש בהם. 2. עוסקים הפותחים לעצמם "קו אשראי" ע"י אי-דיווח ושימוש בכספים המגיעים למע"מ, קו שלדעתם עדיף על מימון בנקאי, המצריך ערבויות. בתי המשפט מסרבים בדר"כ להבחין בין 2 הסוגים. העבירה מתבטאת ע"י פגיעה ביחסי הנאמנות בין העוסק לבין המדינה.
פס"ד משה אשר נ' מ"י. ע"פ 519/89 - המדובר הוא בשורה של עבירות של אי הגשת דוחות במועד לפי סעיף 117(א) (6) לחוק ובעבירות לפי סעיף 117(א)(3) + 117(ב) לחוק, דהיינו מסירת ידיעות בלתי נכונות בדו"ח ללא הסבר סביר ובכוונה להתחמק מתשלום מס. לאחר שהמערער והחברות הורשעו בדין הוטל על כל אחת מהחברות עונש קנס בסך 10,000 ש"ח ועל המערער הוטלו קנס בסך 5,000 ש"ח, וכן 18 חדשי מאסר מהם שמונה חדשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי לתקופה של שלוש שנים.
החוק האזרחי: ס' 67 לחוק הקובע את חובת הגשתו של הדו"ח התקופתי, אינו מזכיר את חובת התשלום, אולם קובע כי הדו"ח יוגש "בדרך שקבע שר האוצר". הדרך (ס' 23(ב)) לתקנות מע"מ: "הדו"ח התקופתי יוגש, בצירוף התשלום הנובע ממנו, אם נובע כך, לאחד מסניפי הבנקים" באמצעות הנישום או באמצעות רואה חשבון. מכאן כי המאמץ להימלט מענישה על אי ציות לחובת הדיווח כאשר בידי העוסק אין היכולת לצרף את התשלום, ע"י שיגור הדו"ח למשרד מע"מ, איננו בחזקת דיווח בדרך שקבע שר האוצר ומהווה אי-ציות לחובה להגיש דו"ח "שיש להגישו לפי חוק זה או התקנות לפיו" ועל כן הוא מהווה עבירה על סעיף 117(א)(6) לחוק.
פס"ד גולדשטיין נ' מ"י, ע"פ 1093/95 – הורשע הנאשם, בעבירות לפי סעיפים 88, ו-118, ולא בעבירות לפי סעיף 117(א)(6), לחוק המע"מ. עם זאת, הגישה הרווחת בפסיקה עקבית של בתי המשפט המחוזיים, ואף בספרות המשפטית היא כי הדיווח והתשלום משולבים זה עם זה ואין להפריד ביניהם, וזאת מכח הוראות סעיף 88(א) של החוק, ותקנה 23(ב) לתקנות מע"מ. ביהמ"ש קבע כי הגשת דו"ח במועד, בלא צירוף התשלום הנובע ממנו – כפי שעשו הנאשמים בדו"חות המתייחסים לחודשים אוגוסט 2004, ונובמבר 2003 – מהווה עבירה לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק המע"מ. כל היסודות הדרושים לקבוע כי אי תירוץ תשלום לדו"ח תקופתי הינו עבירה, מצויים בחוק. דיווח ללא תשלום אינו סיבה מקלה; שימוש בכספי המדינה למטרות פרטיות מהווה שליחת יד לכיס הציבור.
שמירת אחריות פלילית והיחס בין ענישה אזרחית לפלילית: לכל מחדל יש שני פנים: אזרחי ופלילי. ס' 104 – הטלת אחד הקנסות במסגרת הענישה האזרחית בפרק י"ד (סילוקו של מחדל =סיפוק הדרישה האזרחית) אינה גורעת מאחריותו הפלילית של הנקנס ואינה מונעת העמדתו לדין על עבירה שבמעשהו או במחדלו, אם כי יש בו כדי להשפיע על שיקולי התביעה בהגשת כתב אישום, ומשהוגש, על שיקולי ביהמ"ש בגזירת העונש. סילוק המחדל מצד החייב לפני שנפתחה חקירה מצד הרשות (=גילוי מרצון) – מבטיחה כי לא יינקטו הליכים פליליים והרשות תסתפק במיצוי ההליכים האזרחיים.
פס"ד המגדר בע"מ נ' רפאלי, בג"צ 361/76 – אין כל איסור על שימוש מקביל בסנקציה אזרחית ובענישה פלילית לפי הוראות העונשין. ברור שההוראה שבס' 2 לחוק סדר הדין הפלילי אשר מונעת דיון פלילי פעמיים בשל אותו מעשה, אינה חלה על מקרה כזה.
אי הגשת דו"ח על ידי הנישום או רואה החשבון שלו– עבירה נמשכת: ע"פ ההלכה הקיימת, אי-הגשתו של דו"ח מהווה עבירה נמשכת, שרירה וקיימת כל עוד הדו"ח לא הוגש. לאופייה זה של העבירה משמעות רבה לגבי הטלתו של עונש המאסר על תנאי והפעלתו בשעה שאדם עומד לדין פעם שנייה בשל אי-הגשתו במועד של אותו דו"ח תקופתי עצמו, אשר בגין אי-הגשתו הוטל עליו בעבר העונש של מאסר על תנאי.
תכיפותם של הדו"חות – משמעות משפטית: אי-הגשתו של כל דו"ח מע"מ מהווה עבירה נפרדת. "עבירת שרשרת" – אינו מבטא "עבירה" לצורכי אישום והרשעה אלא – "אשכול של עבירות" המקובצות ל"עבירה" אחת, לצורכי קביעת סמכותו של ביהמ"ש לדון בעבירות המרכיבות את ה"אשכול", גם אם אלו נעברו בחו"ל. עבירת שרשרת, הגם שמורכבת היא מעבירות הקיימות כל אחת בהן לעצמה, רואים אותה כעבירה אחת. אם ניתן לראות אי-הגשתם במועד של כמה דו"חות תקופתיים סמוכים כ"אשכול של עבירות" וכעבירה אחת, יש לגישה זו משמעות בשניים: אם זו ההזדמנות הראשונה שעוסק עומד לדין בשל עבירה זו, יש לראותה כראויה לקנס מינהלי למרות ריבוי הדו"חות שלא הוגשו; ואם עמד לדין בעבר וביהמ"ש הסתפק בהטלת מאסר על תנאי, אפשר להאריך את תקופת התנאי בעונש המאסר על תנאי שהוטל בעבר כי ה"אשכול" מהווה עבירה אחת נוספת לעניין סעיף 56 לחוק העונשין. לכן אנו ממליצים לכם השתמשו בבעלי מקצוע ועדיף רואה חשבון שקרוב למקום מגוריכם לדוגמא אם אתם גרים ברמת גן, קחו רואה חשבון ברמת גן וכך הלאה, לא לזלזל ושיהיה בהצלחה
ס' 117(א)(6) "לא הגיש במועד דו"ח שיש להגישו לפי חוק זה או תקנות לפיו, לרבות דו"ח שהוא חייב להגישו על-פי דרישת המנהל".
הרעיון מאחורי סעיף זה (מאמר מאת אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח)) :
החוק קובע כי על העוסק לשלם את המס המתחייב מהדו"ח התקופתי האמור מיד ובמעמד הגשתו . השילוב המובנה בחוק בין הגשת הדו"ח, מחד וביצוע התשלום במעמד הגשתו, מאידך - מושתת על הנחת יסוד לפיה עוסקים פועלים במידה רבה כ"נאמנים" של המדינה, במובן זה שמרכיב המע"מ בגין הכספים המשולמים לו, מועבר לעוסק בנאמנות וזה, לאחר קיזוז מס התשומות בגין החשבוניות שנמסרו לו, חייב להעבירו לקופת המדינה.
גישת המחוקק הינה מחמירה – ה"עוסק", בכל מקרה ולמרות הקשיים בפער התזרימי בין המע"מ שנתקבל לבין המע"מ שיש להעביר למדינה, הנובעים מחובות אבודים או המחאות דחויות, חייב בכל מקרה להעביר את התשלומים לקופת המדינה וכי בנסיבות בהן הוא לא עושה כן, אין אלא להענישו בחומרה.
חוק מע"מ קובע כי את התשלום מחויב העוסק לשלם עם הגשת הדוח החודשי ובפועל, בנסיבות בהן הוא לא מסוגל לגייס את הכספים המתחייבים נחשף הוא לאפשרות שיועמד לדין על ביצועה של עבירה פלילית כפולה - הן עבירה של אי הגשת דוח והן עבירה של אי תשלום המע"מ.
על העוסק להימנע מהמצאת דוחות מע"מ (דיווח אפס) וזאת אף אם יש בנמצא קושי תזרימי. נכון יהיה לפנות למחלקת הגביה במשרדי מע"מ בבקשה לפרוס את החוב המתבקש מאותו דוח, במעמד הגשתו. היה והמצב התזרימי חמור באופן בו אין בנמצא נכונות מצד הנהלת מע"מ לפרוס את החוב ו/או באופן בו אין באפשרות העוסק להגיע לכדי הסדר, אזי נכון יהיה, למרות הקושי הגלום בכך ולמרות שאין בכך כדי לנטרל סכנה מפני אשם פלילי, לגרום להגשתו הפיזית של הדוח המלא והמדויק למשרדי המונה האזורי, אליו יצורף מכתב המפרט את הטעמים הכלכליים ו/או האחרים בגינם לא ניתן היה לשלמו.
חוק העונשין: חובת הדיווח התקופתי כלולה בהוראותיו של ס' 67 לחוק מע"מ ובתקנות 20 ו – 23 מצוינת הדרך שבהם יש להגיש דו"ח תקופתי. ס' 94 לחוק מע"מ מטיל קנס פיגורים על איחור בהגשת דו"ח תקופתי. העבירה על הוראותיו של ס' 117(א)(6) היא הנפוצה ביותר בין העבירות המס. הסיבות למקור העבירה: 1. מצוקתו של עוסק שנקלע לקשיים כלכליים ועל מנת להמשיך קיום העסק הוא מוצא פתרון זמני ע"י אי-הגשת דו"חות תקופתיים שמשמעותו שמירת הכספים המגיעים למע"מ בידו ושימוש בהם. 2. עוסקים הפותחים לעצמם "קו אשראי" ע"י אי-דיווח ושימוש בכספים המגיעים למע"מ, קו שלדעתם עדיף על מימון בנקאי, המצריך ערבויות. בתי המשפט מסרבים בדר"כ להבחין בין 2 הסוגים. העבירה מתבטאת ע"י פגיעה ביחסי הנאמנות בין העוסק לבין המדינה.
פס"ד משה אשר נ' מ"י. ע"פ 519/89 - המדובר הוא בשורה של עבירות של אי הגשת דוחות במועד לפי סעיף 117(א) (6) לחוק ובעבירות לפי סעיף 117(א)(3) + 117(ב) לחוק, דהיינו מסירת ידיעות בלתי נכונות בדו"ח ללא הסבר סביר ובכוונה להתחמק מתשלום מס. לאחר שהמערער והחברות הורשעו בדין הוטל על כל אחת מהחברות עונש קנס בסך 10,000 ש"ח ועל המערער הוטלו קנס בסך 5,000 ש"ח, וכן 18 חדשי מאסר מהם שמונה חדשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי לתקופה של שלוש שנים.
החוק האזרחי: ס' 67 לחוק הקובע את חובת הגשתו של הדו"ח התקופתי, אינו מזכיר את חובת התשלום, אולם קובע כי הדו"ח יוגש "בדרך שקבע שר האוצר". הדרך (ס' 23(ב)) לתקנות מע"מ: "הדו"ח התקופתי יוגש, בצירוף התשלום הנובע ממנו, אם נובע כך, לאחד מסניפי הבנקים" באמצעות הנישום או באמצעות רואה חשבון. מכאן כי המאמץ להימלט מענישה על אי ציות לחובת הדיווח כאשר בידי העוסק אין היכולת לצרף את התשלום, ע"י שיגור הדו"ח למשרד מע"מ, איננו בחזקת דיווח בדרך שקבע שר האוצר ומהווה אי-ציות לחובה להגיש דו"ח "שיש להגישו לפי חוק זה או התקנות לפיו" ועל כן הוא מהווה עבירה על סעיף 117(א)(6) לחוק.
פס"ד גולדשטיין נ' מ"י, ע"פ 1093/95 – הורשע הנאשם, בעבירות לפי סעיפים 88, ו-118, ולא בעבירות לפי סעיף 117(א)(6), לחוק המע"מ. עם זאת, הגישה הרווחת בפסיקה עקבית של בתי המשפט המחוזיים, ואף בספרות המשפטית היא כי הדיווח והתשלום משולבים זה עם זה ואין להפריד ביניהם, וזאת מכח הוראות סעיף 88(א) של החוק, ותקנה 23(ב) לתקנות מע"מ. ביהמ"ש קבע כי הגשת דו"ח במועד, בלא צירוף התשלום הנובע ממנו – כפי שעשו הנאשמים בדו"חות המתייחסים לחודשים אוגוסט 2004, ונובמבר 2003 – מהווה עבירה לפי סעיף 117 (א) (6) לחוק המע"מ. כל היסודות הדרושים לקבוע כי אי תירוץ תשלום לדו"ח תקופתי הינו עבירה, מצויים בחוק. דיווח ללא תשלום אינו סיבה מקלה; שימוש בכספי המדינה למטרות פרטיות מהווה שליחת יד לכיס הציבור.
שמירת אחריות פלילית והיחס בין ענישה אזרחית לפלילית: לכל מחדל יש שני פנים: אזרחי ופלילי. ס' 104 – הטלת אחד הקנסות במסגרת הענישה האזרחית בפרק י"ד (סילוקו של מחדל =סיפוק הדרישה האזרחית) אינה גורעת מאחריותו הפלילית של הנקנס ואינה מונעת העמדתו לדין על עבירה שבמעשהו או במחדלו, אם כי יש בו כדי להשפיע על שיקולי התביעה בהגשת כתב אישום, ומשהוגש, על שיקולי ביהמ"ש בגזירת העונש. סילוק המחדל מצד החייב לפני שנפתחה חקירה מצד הרשות (=גילוי מרצון) – מבטיחה כי לא יינקטו הליכים פליליים והרשות תסתפק במיצוי ההליכים האזרחיים.
פס"ד המגדר בע"מ נ' רפאלי, בג"צ 361/76 – אין כל איסור על שימוש מקביל בסנקציה אזרחית ובענישה פלילית לפי הוראות העונשין. ברור שההוראה שבס' 2 לחוק סדר הדין הפלילי אשר מונעת דיון פלילי פעמיים בשל אותו מעשה, אינה חלה על מקרה כזה.
אי הגשת דו"ח על ידי הנישום או רואה החשבון שלו– עבירה נמשכת: ע"פ ההלכה הקיימת, אי-הגשתו של דו"ח מהווה עבירה נמשכת, שרירה וקיימת כל עוד הדו"ח לא הוגש. לאופייה זה של העבירה משמעות רבה לגבי הטלתו של עונש המאסר על תנאי והפעלתו בשעה שאדם עומד לדין פעם שנייה בשל אי-הגשתו במועד של אותו דו"ח תקופתי עצמו, אשר בגין אי-הגשתו הוטל עליו בעבר העונש של מאסר על תנאי.
תכיפותם של הדו"חות – משמעות משפטית: אי-הגשתו של כל דו"ח מע"מ מהווה עבירה נפרדת. "עבירת שרשרת" – אינו מבטא "עבירה" לצורכי אישום והרשעה אלא – "אשכול של עבירות" המקובצות ל"עבירה" אחת, לצורכי קביעת סמכותו של ביהמ"ש לדון בעבירות המרכיבות את ה"אשכול", גם אם אלו נעברו בחו"ל. עבירת שרשרת, הגם שמורכבת היא מעבירות הקיימות כל אחת בהן לעצמה, רואים אותה כעבירה אחת. אם ניתן לראות אי-הגשתם במועד של כמה דו"חות תקופתיים סמוכים כ"אשכול של עבירות" וכעבירה אחת, יש לגישה זו משמעות בשניים: אם זו ההזדמנות הראשונה שעוסק עומד לדין בשל עבירה זו, יש לראותה כראויה לקנס מינהלי למרות ריבוי הדו"חות שלא הוגשו; ואם עמד לדין בעבר וביהמ"ש הסתפק בהטלת מאסר על תנאי, אפשר להאריך את תקופת התנאי בעונש המאסר על תנאי שהוטל בעבר כי ה"אשכול" מהווה עבירה אחת נוספת לעניין סעיף 56 לחוק העונשין. לכן אנו ממליצים לכם השתמשו בבעלי מקצוע ועדיף רואה חשבון שקרוב למקום מגוריכם לדוגמא אם אתם גרים ברמת גן, קחו רואה חשבון ברמת גן וכך הלאה, לא לזלזל ושיהיה בהצלחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה